

תהילה לאנשים השקופים
תהילה לאנשים השקופים. אנשים שקופים, הם אנשים שהמנגנון ״ דרס ״ אותם. שהממסד, קורע להם את הצורה, כאילו מתוכנת לשכוח,שגם להם יש נשמה שגם להם יש חלומות ורצונות ותשוקות. גם הם נולדו עם פוטנציאל לרצות לעוף... קל לי לאהוב את האנשים השקופים "שחיים בזבל" (תרתי משמע). קשה לי לאהוב אנשים, שעם הזמן הפכו להיות "זבל אנושי" . כבר זמן רב שאני רוצה לכתוב בנושא. עכשיו זה קורה. זה הגיע לקנה-ויוצא! בפוסט הזה, אני מעלה רשמים, מחשבות והרהורים שליוו אותי בסרט שראיתי, מקום שביקרתי בו, מפגשים עם אנשי


רגעים-תאונה
מאי 2015 , הייתה לי תאונת דרכים.
ג׳יפ גדול ואימתני, שחור, חדש, מבריק, לא עצר באדום!!!
נסעתי ישר, בנחת, בבטחה , חוצה את הצומת ברמזור ירוק ו...בום טרח- כריות אויר, התקהלות אנשים, מוציאים אותי מהרכב, משכיבים אותי על הכביש, אמבולנס , משטרה, בית חולים, ובסופו של תהליך... ניתוח קיבוע מפרקת.
חוליות c1-c2 זזו ועמדו על חוט השערה.
ניצלתי.
יש נסים בעולם הזה.
כל רופא שבדק וראה את ה-C.T ואת ה-M.R.I חזר ואמר: וואו, את יודעת מה זה אומר?
יכולת לא להיות אתנו היום.
או להיות משותקת מהצו


סבתא מספרת
הפוסט לא גמור. העברתי את החומרים מהמחשב וצריכה לסיים הכתיבה והעריכה * להעיר את הילד שבתוכי
מישהו יכול להסביר לי איך זה קרה שדווקא רגע לפני שהפכתי לסבתא, בא לי לטייל , לנסוע, לגלות ארצות חדשות? לשים תרמיל ולצאת לטרק של החיים.
ואיך זה קרה לי שלפני שנהייתי סבתא, פתאום בא לי להתחבר לילדה הקטנה שבתוכי, להחזיר לעצמי את :
התום, השמחה הטבעית, הסקרנות, האותנטיות, בדיוק כמו שהייתי קטנה. מיזגתי את התשוקות שלי
ומיתגתי את עצמי
סבתא מספרת סיפורים.
אני והנכד שלי ,באהבה, באינטימיות וב


זהות
הפוסט לא גמור. העברתי את החומרים מהמחשב וצריכה לסיים הכתיבה והעריכה * אני אוהבת לכתוב. זה יותר מאוהבת, זה ממש צורך נפשי. יש לי קופסאות מלאות במחברות כתובות משנים של טרום מקלדת.
דרך הכתיבה אני משחררת כעסים, לחצים, תסכולים. כותבת משאלות, מעלה הרהורים.
הכתיבה, היא הדרך שלי ״ לטפל ״ בעצמי.
ברור שבימים קשים הלכתי גם לפסיכולוגית, אבל הכתיבה
וגם הים
הם המטפל הזמין, הראשוני, הגרעיני שלי.
*
הנקודה
זה שם הבלוג.
כמו שכתבתי לכם, השם הזה קפץ אלי, ריקד לי במוח ולא הרפה. נדלקתי על


חבל טראנסקאי
הפוסט לא גמור. העברתי את החומרים מהמחשב וצריכה לסיים הכתיבה והעריכה * נתקלתי (בפייסבוק) בסטטוס:
"אימון הרוח הבודהיסטי בחיי המעשה.
מהו אושר בר קיימה...?"
המשפט הזה, עורר אותי לכתוב את הפוסט הזה.
*
אני מחכה שהקיץ הזה יסתיים לו כבר...
כל אחד מחכה שמשהו ייסתיים ואז...יוכל "לקחת אויר", לנשום, להתרווח!
אחד מחכה שהפרויקט עליו הוא עובד יסתיים כבר.
אחד סופר את הימים , שיעברו מהר, מחכה לחופשה שפתח...
יש הורים שקצה נפשם מהחופש הגדול, יאללה, שהילדים יחזרו כבר לבית הספר.
שהתינ


על מורים, הורים ותלמידים
פוסט ראשון 31.8.18 * רגע לפני פתיחת השערים
בהם יבואו תלמידים ומורים-
יש לי בקשה, משאלה, תחינה:
הורים יקרים
אל ״ תטחנו ״ את המורים!
***
מרגישה צורך לכתוב כמה מילים.
יותר מדי יצא לי, במהלך שנת הלימודים הקודמת (ובכלל) לשמוע הורים המדברים סרה במורים.
בבקרים, לאחר שהם שולחם את הילדים לבית הספר , הם מתגודדים ותוך שתיית הקפה וגריסת המאפה , הם "טוחנים" את המורים.
הפעולה הזאת- "טחינת המורים", כל כך מרגשת אותם, הם מדברים בלהט תוך שהם נכנסים האחד לדברי השני ולא נזהרים: "פן יק


הים
שינוי קטן והחיים בכחול ככה פתאום, משום מקום, בתחילת אלול יצאתי לעשות לי תיקון. הקפאתי את המנוי שלי בהולמס. הודעתי להם: יוצאת לחופשה ונפרדתי מרעש המכשירים, מהרינגטונים המסולסלים ומהאנשים הממותגים די! שקט! אני לא חייבת לדפוק כרטיס רק בגלל שעשיתי מנוי. חופש. לא חופש ולא בטיח. כל בוקר, בשעה 7:00 מנועי כבר מחוממים בצעידה לאורך החוף. כדי שיהיה לי באמת מעניין ותחושה של חופשה בחרתי לי רצועת חוף חדשה, בתולית, נקייה. מחוף פולג דרומה לכיוון געש. כל דבר חדש: אנשים, נוף, שירים...מעורר את


על מורים, הורים ותלמידים
פוסט ראשון- 31.8.18 "האם הכסא עליו אתה יושב מענטש"? רגע לפני פתיחת השערים
בהם יבואו תלמידים ומורים-
יש לי בקשה, משאלה, תחינה:
הורים יקרים
אל ״ תטחנו ״ את המורים! ***
מרגישה צורך לכתוב כמה מילים. יותר מדי יצא לי, במהלך שנת הלימודים הקודמת (ובכלל) לשמוע הורים המדברים סרה במורים.
בבקרים, לאחר שהם שולחם את הילדים לבית הספר , הם מתגודדים ותוך שתיית הקפה וגריסת המאפה , הם "טוחנים" את המורים.
הפעולה הזאת- "טחינת המורים", כל כך מרגשת אותם, הם מדברים בלהט תוך שהם נכנסים האחד לדברי השנ


החינה
הפוסט לא גמור. העברתי את החומרים מהמחשב וצריכה לסיים הכתיבה והעריכה * השכונה שבה גדלתי ובה אני גרה גם היום, נוסדה בשנת 1944 על ידי עולים מתימן. המייסדים, ביניהם סבי וסבתי, קראו לה: שכונת יעקב , לא חקרתי את מקור השם, אבל לפני בערך 20 שנה במסגרת פרויקט- שיום מחדש של הרחובות בתל מונד , אנחנו קיבלנו את השם: רחוב התמר. מה רחוב? איזה רחוב? שכונה קטנה, 100 מטר כל אורכה, דרך ללא מוצא- אתה נכנס אליה ויוצא ממנה מאותה הנקודה. אז היום זה רחוב התמר בנים ממשיכים, בנו בשכונה את ביתם. פה וש