דרור עמרני
יוצרת ומספרת סיפורים
הטאבון
הרעיון לבנות טאבון, התחיל ממשבר שמקורו בתלות הטכנולוגית.
יותר מדויק לומר בתלות שפיתחתי בילדים שלי, שיפתרו לי בעיות במחשב, שילמדו אותי להשתמש באפליקציות, שיסבירו לי מה זה גאדג'טים?
יום אחד, כשהופיע לי על הצג: אינך מחוברת"
החלטתי לקחת פסק זמן מהעולם הוירטואלי ולצאת למסע אחר...
חקרתי ובדקתי איך בונים טאבון. צריך, חול, חרסית,קש, מלט וחרא של חמורים.
החיפוש אחר חרא של חמורים..ותהליך הבניה היו מאלפים.
הילדים שלי, היו מוכנים לתת לי כל תמיכה תמורת פיתה חמה, עגולה מהטאבון.
גיליתי, שחרא של חמורים זו אפליקציה מנצחת!
חיפשתי אתונות ומצאתי מלוכה.
הצריף
אספתי קרשים בדרך, אספתי תריסים, צירים , חבלים
ובניתי צריף מקסים.
יום אחד הגעתי הבייתה וגיליתי שהילדים שלי העלימו לי תריסים ישנים וקרשים.
למה?שאלתי
"אמא, אנחנו חוששים, את עוד מסוגלת לבנות לנו כאן מחנה פועלים"
תמיד רציתי שהחצר שלי תהיה גם התיאטרון שלי וגם המוזיאון הפרטי שלי.
המטבח
אוכלים בחוץ, אוכל של בית
הארומה
בטעם של פעם.
*
געגועים
יוסי בנאי כתב
בָּמִסְעָדָה אֵצֶל עֲזוּרָה
בַּשׁוּק הַקָטָן שֶׁמֵאֲחוֹרֵי הַשׁוק הַגָדוֹל
רָאִיתִי בַּמִטְבָּח בְּתוֹך סִירִים, עַל גַבֵּי פְּתִילְיוֹת
גַעְגוּעִים רַבִּים, שֶחִיפְּשׂוּ קְצָת חוֹם עַל אֵש קְטַנָה
וְכֹל רֵיחוֹת תַפּוּחֵי הָאֲדָמָה,הָאוֹרֶז וּקְצִיצוֹת הָתֶרֶד
שֶׁחָדְרוּ לִנְחִירָי
הֶחְזִירוּ לִי לְרֵגַע אֶת אִמִּי.
אני אספנית.
לא של בולים, בובות או מזכרות מארצות רחוקות
אני אספנית זבל!
רהיטים, כלים, חפצים ישנים... כל אלה "עושים לי את זה"
העובדה שאני לא מתווכחת עם עצמי ולא מנסה למגר את התופעה, היא ההוכחה שזה חזק ממני, או כמו שאמא שלי אומרת: את כמו אבא שלך, אוהבת לאסוף זבל.
דבריה , לא מותירים ספק
האמת? אצלי זה פגם ב- די.אן.איי D.N.A
כשאני מוצאת חפץ בן 50 שנה ויותר, אני מרגישה שאני מביאה אל החצר שלי פיסת סוציאליזם, עדות לימים שהממשלה לקחה אחריות והאג'נדה הייתה שיווין חברתי.
התבוננות בפתיליה שבחצרי, מעוררת בי את הסיפורים שגדלתי עליהם:בנינו, סללנו, הקמנו מדינה...
(להבדיל מהיום, פולחן האני- אני ואני ואני!)
פעם, כולם "בישלו על פתיליה" ללא הבדל .גיל, מעמד ארץ מוצא..ההתחלה של כולם הייתה שווה...
אין ספק, במה שקשור באוכל, עשינו כברת דרך גדולה!
יש מי ש"אין לו מה לאכול"
יש מי שאוכל את אוצרות המדינה..אוכל עוד ועוד...
והמכנה המשותף- כולנו ביחד אוכלים האחד את השני.
הסוציאליזם- אאוט ( out)
קפיטליזם – אין (in)
והרוחות הנושבות מבשרות רעות ...לממשלה אין שום כוונה להיטיב עם העם. נקודה!
בודהה הבין (לאחר שנים של מדיטציה) שבני אדם סובלים מפרעושים.
אותם פרעושים הם התשוקות שלנו לעוד ועוד ועוד..
לקנות עוד מותג, לאכול עוד גורמה, לכבוש עוד טיול וחבל ארץ..
התשוקות האלה,על פי בודהה , הם מקור הסבל..
אני מעדיפה את חזלינו שאמרו: "איזהו מאושר? השמח בחלקו!"
ברגע שיצאתי מהתחרות הרווחתי את עצמי.
אני אוספת זבל: רהיטים ישנים, כלים, מכשירים...משפצת ויוצרת משהו חדש.
מי שמגיע אלי לאירועים שאני מקיימת בחצר, לא רוצה ללכת:
"כמה נעים פה! מקסים! איזו אנרגיה נפלאה! תענוג אמיתי!"
אתם קולטים?
גם עזרתי לשמירה על הסביבה, באמצעות מיחזור.
גם השקטתי את הפרעושים במוח (והיו לי בלי עין הרע)
וגם משמחת אנשים.
בלי להתכוון, יצאתי צדיקה.
אני מבקשת לעצמי, הרבה זבל! לא זבל אנושי (חס וחלילה וחס ושלום)
רהיטים ישנים, הכולאים בתוכם, סיפור על תקופה, על אדם, על רוח.
עם חצר כזאת... מי צריך בית..
דר' עמי רן, אדריכל
אין עליך! ה"זבל" שאת אוספת, הופך ל"זהב" אחרי שהוא עובר תחת ידיך. ההתלהבות שלך אפילו מדביקה אותי, שאני הכי לא אספנית של "זבל". רק מלראות איך את משייפת, צובעת ונהנית ממה שאת עושה, זו הנאה צרופה והכי כיף זה לראות את זה , כסא, ארונית, שולחן, מונח בחצר המהממת שלך, כאילו זה מקומם הטבעי.
חבצלת דוכן
התחושה הראשונה שנכנסים לבית של דרור, היא וואוו..כמה מדהים פה!
לפני שהבנתי שהמקום המושלם הזה, שנבחר לארח אותי ואת חברי לחגוג את 50 שנותיי, הרגשתי שאין מקורי ויוצא דופן מבחירת המקום להפתיע אותי.
הבית הקסום משרה אווירה של שלווה והוא משלים את תחושת ההתרגשות.
השילוב של המופע של דרור, נשזר בדיוק לתוכנית ה"אומנותית", שהוכנה לציון 50 שנות...
חברי צפו בהנאה בדרור המקסימה, המפלרטטת עם הקהל בחן רב.
ונהנו מכל רגע במשך הערב המרגש.
אני מודה לרמי חברי שבחר את המקום המושלם לחגיגת הפתעה מושלמת
ולדרור על שיתוף הפעולה, המדהים והגמיש.
עינת (אורן) דיאמנט
ביתה של דרור הוא "אי" קסום.
לשהות אצלך בחצר, זה להיות במקום שופע שלווה, יופי ואהבה.
שלוש פעמים הגעתי להופעה שלך,שהתקיימה בביתך וכל פעם גיליתי דברים ורבדים נוספים.
החומרים שאת מביאה מחיי היומיום, שנונים, חריפים, שופעי הומור.
מה שבולט, זה השורשיות.
את קולחת, את מרתקת, את מצחיקה!
הכתיבה שלך מקורית, השפה גבוהה והמופע שלך הוא סטנד-אפ ברמה ספרותית.
כל פעם שאלתי את עצמי, כמה לבה גועשת מתוך אישה קטנה עם חיוך גדול.
והעיניים הבורקות שלך,שובות את הלב.
דניאלה סגל, סופרת
היה לי עונג, להתארח בביתה המזמין והמקסים של דרור ולחוות חוויה מאוד מיוחדת.
החברות נהנו, התגבשו והצליחו ליצור אחווה משותפת.
דרו העבירה את הסיפור שלה בצורה יוצאת דופן, שהשאירה חותם בקרב כל המשתתפות וגרמה לנו לראות דברים באופן שונה מהרגיל.
ערב ,שמוגש מכל הלב ומשאיר טעם של עוד...
תודה לך, דרור יקרה, על היותך כה מקסימה, מרגשת ובעיקר אופטימית.
מומלץ בחום!
ליאורה קנטור,חברותא- מפגשי אחווה וחוויה.
במסגרת חיפושי אחר מקום, לארגון מסיבת הפתעה, הגעתי בהמלצת חבר לביתה של דרור. מיד, עם הגיעי לביתה ובמבט הראשון שלי, החלטתי: זה המקום!
דברתי עם דרור, בעלת המקום ומיד נשבתי בקסמה. אישה נפלאה, נמרצת ומלאת רצון לעזור.
הבית עצמו, בנוי בסגנון פשוט,עממי, אתני, כריות על הרצפה בסלון,אווירה של חופש, חלונות קשתות גדולים, הפונים אל החצר המטופחת.
האירוע היה מדהים!
האורחים כולם הופתעו, הן מהמקום והן מהרעיון לקיים את האירוע בבית פרטי.
לאחר ההתרגשות הראשונית,עם הגעתה של "כלת השמחה" ולאחר ה"נאומים" והאוכל, זכינו להופעה של דרור. לדרור יש כישורי משחק נפלאים והיא מביאה את הסיפור האנושי, האישי שלה בצורה יוצאת דופן.
רמי קרני, הוד השרון