התחפושת הכי...הכי...
אבל
התחפושת
הכי...הכי...הכי...
הייתה, זו
עם תסרוקת, איפור, שמלה, טול מתחרה, צווארון מניפה וזר
כשצעדנו על השטיח האדום
אבי (רגע לפני היותו לבעלי) , צווארון המניפה, השובל, הזר ואני....
האורחים עמדו ומחאו כפיים
הצלם אמר: "תנופפו עם הידיים"
נופפתי ,ראיתי בתמונות ולא הבנתי
כלה יפה...יפה מאוד
בת 17 ועשרה חודשים,
גבוהה (בגלל התסרוקת והעקבים)
דקיקה.. מותן צרה מודגשת בתוך שמלת פעמון
ראשי, שחלה קטנה חבויה בעלה כותרת של צווארון ה-מניפה,
השובל,
והזר
אבי שמח
ואני לא הבנתי.
פורים שמח.
( מצרפת את הסיפור המלא, קטע מתוך המופע: אחד לטנגו)
וביום החתונה, בהיכל לכלה. הבהילו אותי מהבוקר מקומה אחת לשניה...שלישית, רביעית, חמישית... שישית..
כשאבי הגיע...הייתי מוכנה
עם תסרוקת, איפור שמלה, טול מתחרה, צווארון מניפה וזר
בחוץ, חיכתה לי אאודי אוףוויט, ישנה. על הפגוש הדלתות, הגג והאחוריים היו פזורים גבעולי אספרגוס, פרחי ציפורן וסרטים סינטטיים צבעונים- מודבקים בסיילוטייפ.
אבי פתח לי את הדלת של האאודי אוףוויט. התכופפתי להיכנס, אבל הצווארון מניפה ניתקל בדופן והשובל, היה תפוס לי עם גומי בפרק היד .והזר...
אבי שחרר לי את השובל מהפרק של היד ואני החזקתי את הצווארון מניפה, ובתנועות בָּרְבּוּרִיוֹת הכנסתי את הראש עם הצווארון מניפה- והזר!
נסענו .
הנהג- מקס הרומני ישב רציני- וכל הזמן הציץ במראה. ואני לא הבנתי!
אבי שמח!
הגענו לאולם
אבי פתח לי את הדלת של האוודי אוףוויט, בתנועות ,בָּרְבּוּרִיוֹת הוצאתי את הצווארון מניפה
אבי הוציא את השובל...
עלינו במדרגות
אבי , הצווארון מניפה, אני, השובל והזר!
צעדנו על שטיח אדום
האורחים עמדו ומחאו כפיים
הצלם אמר: תנופפו עם הידיים
נופפתי ,ראיתי בתמונות... לא הבנתי
כלה יפה...יפה מאוד
בת 17 ועשרה חודשים,
גבוהה, בגלל התסרוקת והעקבים.
דקיקה.. מותן צרה מודגשת בתוך שמלת פעמון
ראשי שחלה קטנה חבויה בעלה כותרת של הצווארון מניפה,
השובל
והזר
אבי שמח
ישבתי על הכיסא של הכלה.
דודה שלי עמדה מאחורי- היא אוהבת מאוד להצטלם
תראי..תראי מי בא? הדודה שמעה והדודה זוהרה אחיות של סבא, איזה יופי. וראובן , בן הדודה עם אשתו והילדים ו... ציונה ו..כרמלה ודודה מזל, ושולה ומרים ואסתר ..
"תחייכי....תחייכי", היא דחקה בי, "לא יפה,ככה להתעלם! תגידי תודה...תנשקי.. תחייכי .."
"תודה....תודה" מלמלתי
אבי שמח!
בשולחן הכבוד- ראיתי בתמונות
החזקנו את החלה הגדולה.. הצלם אמר:
"יופי. עכשיו- תעשו כאילו אתם חותכים את העוגה של הכלה! יופי,!"
"עכשיו, תאכילו בקרם אחד את השני, יופי! הצלם התלהב! והמשיך :"תתנשקו"!
ואיך שאבי התקרב לנשק...
הזזתי הצידה את הצווארון מניפה וכל הקרם נמרח לאבי על הפנים והחליפה
אבי שמח
ליקק את הקרם ונישק את כולם - אפילו נישק את את הצלם!
ואני? לא הבנתי
אחרי הקידושין? החברים הרימו אותנו על הכתפיים ועל משטח עגול...וסובבו אותנו ורקדו..
איציק עם פן בשיער ופדלפון מוטי ושרול עם שפם ומכנסי פדלפון, שלמה עם חולצה כחולה, מבריקה המראה הרטוב ופדלפון.
ואני מנסה.. ככה, גם לעשות תנועות, עם הידיים.
פתאום... אבי תפס אותי במותניים ונתן לי נשיקה בשפתיים.
מטומטם אחד! מטומטם אחד! באולם? לפני כולם?
אבי שמח
את החופה, אני לא זוכרת בכלל, גם לא את הכתובה
אבל כשהתגרשנו, בבית הדין הרבני
אבי ישב והתפלל ועורך הדין שלו- איש דתי...קם והתחיל לקפץ כמו לץ
"מרשי...ומרשי...ומרשי..."
קמתי (בשם השם) לבושה למהדרין:
"כבוד בית הדין" אמרתי
"איני מיוצגת ע"י איש, בעלי שיושב כאן לצידי... (ואבי - שכבר הפך לאברהם, יושב ומתנדנד)
היינו יחד שנים, בצחוק ובעצב. שנים בשמחות וברגעי משבר. יחד בחולי ובתקווה. יחד הקמנו משפחה. בצינה, בכפור בשרב...יש לנו שלושה בנים מופלאים...כבוד הרב!
ואבי? יושב ומתנדנד
עשיתי שם דרמה שלמה- שום עורך דין לא יחרחר ביני לבין בעלי מלחמה!!!
ואבי מתנדנד, נדנוד יותר עמוק ותלוש מהמציאות כאילו הוא בעולם הבא
בסוף אמרתי "כבוד הרב אני מוותרת לאבי על הכתובה!".
אבי שמח!
גם אני!
אם אשכחך ירושלים תישכח ימיני...
