​

 

סיפורים, הם מרפא לנשמה.

בתקופה הזאת שילדים נצמדים למסכים, חשוב שבעתיים ליצור את המסגרת הזאת- סיפור לפני השינה.

​

 

שאלו את אלברט איינשטיין: " מה עלינו לעשות כדי שהילדים שלנו יהיו גאונים, כמוך"

ענה להם: תספרו להם סיפורים.

​

אבל , זה יותר מזה.

נכון שסיפור חושף את הילדים לעולמות אחרים, קסומים, מעיר בהם את הדימיון, מעורר אותם למחשבה, מעשיר להם את השפה

אבל

זה יותר מזה

שעת סיפור זה מגע, זה חום, זה ביטחון, זו אהבה.

אהבה, זה כל הסיפור

​

ד"ר קתרינה ווד היא פסיכולוגית קלינית שמתמחה בטראומות בילדות. 

ש"רוב הדברים שילדים זוכרים בבגרותם אינם אירועים יוצאי דופן, אלא דווקא הדברים היומיומיים הפשוטים שהיו בהם חילופי אהבה. 

דווקא הפרטים הקטנים יוצרים את הרגעים הקריטיים בחייהם של ילדים, ואסור לזלזל בחשיבות שלהם."

​

​

זה לא משנה אם מספרים לילד, את מעשה בחמישה בלונים, או את שמוליק קיפוד, או את חנן הגנן או איילת מטיילת, זה לא משנה אם הסיפורים הם על פיות ומלכים שהורגים דרקונים, או על חיות שיוצאות למסע מלא חוויות.

זה באמת לא חשוב אם הילד רוצה פעם ועוד פעם את מיץ פטל או את לובנגולו מלך זולו

העיקר , שהוא רוצה לשמוע סיפור.

הוא למעשה מבקש את ה-ביחד.

הילדים הקטנים הם כחומר ביד היוצר. אנחנו המבוגרים , צריכים להפגיש אותו עם עולם הספרים.

עולם ללא גבול, שרק רווח בצדו.

אהבה, מגע, אינטימיות, ביטחון, שפה, דימיון- עולם שופע כל טוב.

​

שעת סיפור , יכול להתפרש על כל חלקי הערות. רגע של מצוקה? – סיפור. רגע של כעס? סיפור. סיטואציה משברית?- בוא נעצור רגע , נספר סיפור.

אבל ה-רגע החשוב ביותר, שלדעתי צריך להפוך אותו לטקס. הוא זמן לפני השנה.

לעשות סגירה ליום, רגע לפני שאומרים לילד: שינה ערבה, חלומות מתוקים, לילה טוב.

"שעת סיפור " הוא מושג , של הטקס הזה , לפני השינה.

הזמן הזה יכול להיות גם חצי שעה ואפילו רבע שעה, בו הילד חבוק בזרועות המבוגר. חיבוק שקט, מלא אהבה. זה רגע שיכול היות העיקר והסיפור הוא רק תירוץ.

הסיפור, הוא רק תירוץ לאמת בה אני רוצה לחבוק את הילד. רגע קדוש.

(על משקל: המרק הוא רק תירוץ, כדי לאכול את שקדי המרק)

 

כמה אושר לראות את הילד מתמוסס בעונג לשינה.

*

​

​

צריך לדעת לספר סיפור.

 

כולנו מספרי סיפורים. זוהי פעולה טבעית שאנחנו עושים במודע ושלא במודע.

לכל סיפור המנגינה שלו

הסיפור הוא "מסוע" של חוויות, אמונות, ערכים, צלילים.

כדי שכל "מתנות הסיפור", יעברו נכון, צריך להשתמש בכלים של שפת הסיפורים:

 

 

מה הם הכלים של מספר הסיפורים?

הקשבה – לילד, לסיפור, לתווך נכון בין השניים

אהבה – לילד כמובן, לרגע החסד הזה של ה-ביחד.

כוונה- להתייחס ל " שעת הסיפור" מתוך כוונה אמיתית ולא אילוץ, של אין ברירה. 

שקט פנימי – לפנות במיינד את הזמן המנטלי. לקחת פסק זמן מתוך כוונה שזה יביא רק רווח.

עד כאן, כלים מנטליים.

ועכשיו לכלים המקצועיים:

קצב, טונציה, מימיקה, הגייה נכונה, שפת גוף...

 

כדי ששעת הסיפור תהיה אפקטיבית באופן המיטבי והמירבי, עלינו להגיע מוכנים הן מן ההיבטים המנטליים והן עם הכלים המקצועיים.

*

​

ואני רואה בתחום הזה- סיפור סיפורים- הדברה של כל מה שדבק בנו בעידן הטכנולוגי.

חזרה ל"מדורת השבט" , שהמספר היה דמות עם עוצמה. עוצמה של ריפוי

אני חושבת שהגיע הזמן שנעשה את התיקון.

המספר והספר.

​

​

*

לפני כל הפעלולים, התלבושות, האביזרים הנילווים. לפני המוזיקה , העשן והצהלולים.

חשוב לספר את הסיפור באופן נקי.

לתת למילה, למצלול, לפאוזה את הכבוד.

למעשה, להשאיר להם את כוחם.

כל תוספת, מהתוספות שציינתי למעלה, יכולה להחליש את כוחו של הסיפור, אם היא באה במקומם.

לכן, אני מאמינה שצריך ללמוד להוציא מהטקסט את כל מה שהוא מביא אתו- זו חוויה נקייה, אמיתית ואותנטית.

וכשיודעים לעשות את זה, אפשר לבחור מה להוסיף, כדי להעשיר את החוויה עם תוספות של מדיומים נוספים: תלבושות ואביזרים.

פעם קראתי שאופנאי נמדד ביכולת שלו לעצב ג'ינס

שף, ביכולת שלו לעשות אומלט מנצח.

זמר, לבצע שיר ללא פלייבקים

אישה, כשהיא מתעוררת בבוקר לפני כל הקרמים.

אם הסיפור טוב, המספר מיומן- זה עובד!

​

למי הסדנה מתאימה ?

​

מבוגרים- אמא, אבא, סבא, סבתא- שרוצים...

​

• זמן איכות עם הילד/ה

• לחשוף את הילד/ה לעולם קסום

• רוצים לנוח מטרדות היום, לרגעים של שקט

• להוביל את הילד/ה ולא להיות מובל ע"י טרנדים טכנולוגיים: משחקי מחשב, תוכניות טלויזיה

• להעשיר את שפתו של הילד , לטפח את הדימיון שלו, להרנין את לבו.

• למי שמאמין שזמן איכות, הוא משאב זמין וזול ואין צורך בהוצאות גדולות, כדי להשיג תוצאות.

• למבוגר, הרוצה לעורר את הילד הקטן החבוי בתוכו.

• ​

​