זהות
אני אוהבת לכתוב. זה יותר מאוהבת, זה ממש צורך נפשי. יש לי קופסאות מלאות במחברות כתובות משנים של טרום מקלדת.
דרך הכתיבה אני משחררת כעסים, לחצים, תסכולים. כותבת משאלות, מעלה הרהורים.
הכתיבה, היא הדרך שלי ״ לטפל ״ בעצמי.
ברור שבימים קשים הלכתי גם לפסיכולוגית, אבל הכתיבה
וגם הים
הם המטפל הזמין, הראשוני, הגרעיני שלי.
*
הנקודה
זה שם הבלוג.
כמו שכתבתי לכם, השם הזה קפץ אלי, ריקד לי במוח ולא הרפה. נדלקתי על השם.
הנקודה
אבל לא הבנתי למה זה ״ ננעל ״ לי במוח ולא השאיר אפילו סדק צר לשמות נוספים לעלות כאפשרות.
*
ועכשיו סיפור קצרצר.
לפני כמה שנים מישהו כתב לי בפרטי:
״ תגידי, בגיל העשרה שלך, נהגת לבלות בעיר הזאת.. במקום הזה והזה ...?״
וואו, נדהמתי. כן ! עניתי ושאלתי: איך אתה יודע???
הוא השיב: אני מזהה אותך מהתמונה,שזו את( התמונה הראשית בפייסבוק)
לא האמנתי למשמע אוזניי.
אני רחוקה עשרות שנים מגיל הנעורים ולא דומה בשום צורה לנערה המתוקה ומלאת התום שהייתי בת עשרה.
אז, בנעוריי, שיערי היה חלק וגלש כמעט עד מותניי...
״ זה לא יכול להיות״, עניתי נחרצות. זו לא אני!!!
והוא הקשה והתחיל לתת בי סימנים.
כולם היו נכונים, אבל הדפתי אותם , כאילו הכל מקרה. אתה טועה! זו לא אני!
עד ששלף את ה- סימן .
״ יש לך נקודת חן בעין. נכון?״.
וואו
זה נכון!,
נכון!
כמובן , שניעורו בתוכי, זיקוקי שמחה ושבבי תקווה שאני עדיין ניראית יפה ( פ׳ בסגול)
ווחוט זהב משוך בתוכי , מגיל הנעורים לחיי הבוגרים.
*
כמו שנקודת החן בעין השמאלית שלי, איתה נולדתי, היא נקודת הזיהוי שלי.
ככה בבלוג שלי, שיקרא: הנקודה...
אכתוב רק על דברים שהם חלק ממני.
חלק מהזהות שלי.
שום זיוף!
לא אוהבת זיופים
בשום תחום, בשום צורה , בשום אופן.
זאת הנקודה...
