2009

 

לאס וגאס על על החוף

 

בשישי שבת הייתי בים.

לקחתי אתי:  אוהל, צידנית קטנה וכוונה אמיתית..לנקות את הראש.

 

כשגלשתי עם רכבי לכיוון החניה, ראיתי על החוף תכונה רבה, לא רגילה...מבנים לבנים בוהקים באלומות אור בגוונים שונים...משאיות פורקות מטענים ואנשים...הרבה אנשים עמלים..

 

התרחקתי משם 1/2 ק"מ צפונה...

"תקעתי יתד" במהירות...התיישבתי והתבוננתי בים.

 

שעת בין הערביים, תמיד היו לי הבטחה גדולה...הנה..עוד רגע... המלכה הבלתי מעורערת...תחצה את קו האופק, תיתן מריחה אחרונה לשמים ולמים בכתום אדמדם...וסוף..סוף...הגאוותנית היוקדת הזו תעלם לכמה שעות ותיתן מעצמה קצת לאחרים...

 הירח והכוכבים

צנועים יותר, פחות קטלניים.

 

אני אוהבת את הלילה,

אני אוהבת

ירח

וכוכבים.

 

אז..אני רעבה וסקרנית לחיים!

 

חושך.

 

צעדתי על חוף הים, הלכתי לראות הכצעקתה?

סקרנית הייתי לראות, מה התרומם על החוף, בכמה שעות.

וככול שהתקרבתי..נדהמתי לגלות

שכאן..על החוף, הפרטי שלי, החוף של נערותי, המקום שבו אספתי עם ילדי צדפים ובניתי איתם ארמונות ומגדלים

קמו להם ארמונות אמיתיים...

לאס וגאס על החוף

 

הלכתי, כאילו החוף של אבא שלי...מתכוונת לחצות את המתחם הסגור,

 בסגנון: " למה מי יסגור לי את החוף?"

2 גברתנים...קמו לעברי:

 " אסור לך לעבור מכאן !"הפתיל הקצר שלי התחיל להידלק, אך העמדתי פנים תמימות עשיתי עצמי לא מבינה, מתוך תחושה שזה הסיכוי היחיד לנהל איזו שיחה.

"למה אני לא יכולה לעבור? החוף הזה מבטחים לי בימים שחונים ובימות גשמים...בבוקר ובערב וגם בלילות..."

"את יכולה לעבור משם"- הצביעו לכיוון המים

"טוב, אמרתי, מוכנה להירטב עד צוואר, לטובת מצוות קידושין..זוהי תרומתי הצנועה, לשמח חתן וכלה, זה עוד יחשב לי כמצווה גדולה".

"לא, ענו לי, זו לא חתונה, זה יום הולדת של איש עשיר!"

הם חייכו אלי, כשוערי המקום שניתנה להם הזדמנות בתוקף עבודתם, להתחכך עם העושר...

"מה א-ת-ם או-מ-רים???  איזו ה-פ-ק-ה!!!... עמדתי מלאת השתאות... מתפעמת מול העוצמה הזאת,

( בכוח ניסיתי להדוף כול ניסיון של ביקורת ומחשבה רעה, שכן אלו כשלעצמם יכולים לעמוד חוצץ ביני ובין הזרימה הכלכלית לתוכי).

 

עייפתי מלהיות דון קיחוטה!

אני רוצה לראות את דון קורלאונה! אמרתי לעצמי.

 

מבנים מרשימים..ארמונות של ממש. מתחם לסועדים, מתחם לריקודים, במה ענקית לתזמורת -10 נגנים: תופים, גיטרות, פסנתר, כינורות , צ'לו וסקסופון, מתחם עם ספות מפוארות ופנסים וכריות מוזהבות ושטיחים לאתנחתא של קפה ועוגה...

מבנה למקלחות ושירותים. הכול מאוד מפואר, מעוצב ומסוגנן....התהלכתי מסביב כעליסה בארץ הפלאות.

 

ארומה סיציליאנית מדליקה אותי מאוד, יש בזה עוצמה...קסם..ומסתורין

 

מי האיש? שאלתי 2 גבירות שהתרווחו על הספות המהודרות.

תורם! ענו לי, 

מה תורם?

תורם גדול ! הוסיפו

למי, לאיזו מטרה? התעקשתי

אנחנו לא יודעות כלום, רק תורם גדול!

עוד יותר נדלקתי

 

רציתי בכול מאודי, לראות את הדון, או אפילו רק את הטבעת הגדולה על האצבע הקטנה...משהו...

אבל הרבה אנשים, לבושים בבגדים נוצצים הסתופפו מעגלים מעגלים..סביב עגל הזהב.

ולא ראיתי את הדון

 

הלכתי

משם

וחשבתי:

העיקר-

 

תורם

 

 תורם דם...תורם לעמותות...לקרציות... לקרן הקיימת לגידול חסה...

כול אחד תורם לפי יכולתו.

 

בלילה...

התעוררתי כמה פעמים,

הרגשתי מלאות, בשקט הזה,  לשמוע את הגלים.

הצצתי מבעד לפתח האוהל לראות את הירח,

ראיתי צללים של אנשים הולכים בחשיכה על קו המים...ושלושה דייגים...

 

הטבעת הגדולה על האצבע הקטנה נשתכחה ממוחי

 

בבוקר

בניתי לי ארמונות בחול

עם צריחים וזקיפים ונטיפים...קישטתי בצדפים וחוטים ושברי בקבוקים צבעוניים

וכניסות ושערים

ומחילות ובניתי לי גם חומות...

 

בא גל גדול ושטף לי את הממלכה היפה!

 

ארזתי את חפצי שמתי באוטו ונסעתי משם.

 

במעלה היציאה מהחוף, רציתי להגיד שלום אחרון ללאס וגאס

אך לא היה לה שום זכר,

חלומות נוצצים בעיקר בלילה.

 

תורמים מכובדים יודעים לעשות "עבודה נקייה"

לא משאירים אחריהם עקבות וסימנים.

החוף חזר לקדמותו

ככה אני אוהבת!

 

 

חזרתי הביתה מאושרת

 

שוב נוכחתי לדעת עד כמה האושר הוא דבר פשוט וצנוע-

מוחיטו, קצת חטיפים והרבה ים

 

" אבל כדי להרגיש שכול זה הוא אושר צריך לב פשוט וצנוע" (זורבה יווני)

 

ובשביל שהלב שלי יזכור להיות פשוט וצנוע...

אני צריכה הרבה...

הרבה..

אבל...הרבה...

ים

 

 

 

 

 

 

 

הפרטים נשלחו בהצלחה, תודה