דרור עמרני
יוצרת ומספרת סיפורים
2009
ביום שישי בבוקר, הלכתי לשבת בים.
אחרי 20 דקות, זה הזמן בערך, שאני מתמזגת עם השקט הכחול והרעשים במוח הקטן שלי נרגעים,
הגיעה חבורה: 6 גברים בגילאי 50-60. התיישבו שולחן לידי.
למרות שהחוף לא של אמא שלי, הרגשתי מן פלישה לטריטוריה שלי.
לא דאגתי.
גברים, חשבתי לעצמי אוכלים, גומרים והולכים.
ואז שמעתי אחד מהם אומר:
"החבר ההוא חוגג עם הפיליפינית של אבא שלו"
קיבלתי מכת ויטליות ונדרכתי לרשום, יש כאן סיפור! שמחתי.
לא הספקתי להתחמם על סיפור הפיליפינית ,הם כבר גמרו גם על הפיליפינית וגם על החבר ועברו לעניין הבא. ומעניין לעניין בקצב מכונת ירייה , באותו עניין.
*על מירה. שגילו שהיא לסבית. היא מורה לספרות. היא כמו גבר.
* לכלכו על החבר שמצא בחורה צעירה. (קנאים, חשבתי לעצמי)
* על גב' ראש עירית נתניה."בעברית נכונה: היא זבל. משהו לא נורמאלי."
* על יחידת הדיור הלא מנוצלת ואיך הוא תקף את המזכירה של קלאב הוטל
* אתם יודעים מי ניפטר אתמול?
* הכרת את ?
* הם דברו על שייטת 13 , ההוא שהיה צלשניק...
* על מדגרות, על אפרוחים
* יש בויתקין עוד איזה אחת....שמספרים עליה...שם דבר...(לא הבנתי אם היא מעסה, פותחת בקלפים או...)
*"יש לי קיבה מאוד עצבנית."...אמר אחד (וזרק אותי לחמותי לשעבר, שבכל שיחה איתה כיכבה הקיבה העצבנית שלה)
* גם כולסטרול היה
* ההצגות הרטיטי את לבי והמלט "עלו על השולחן. (שמחתי מאוד)
בין לבין הם תיזזו את המלצרית, דברו מאחורי גבה
"ביקשתי מיץ תפוזים, כאילו הלכה לקטוף את התפוזים"
" אוכל, לא נראה פה היום?"
זהו, הכל בסדר? שאלה בנועם המלצרית, מנסה נואשות לרצות אותם.
את בסדר? אנחנו דואגים לך! אמרו
היא הלכה. הם צחקו.
הצטרף אליהם חבר.
מה שלומכם?
ענו לו: זהב, יותר מזהב, דבש.
קיבלת פס? שאלו אותו וצחקו.
החבר אכל, גמר ואמר: אתם צריכים למצוא מקום טוב לאכול. שארוחת בוקר תהיה ארוחת בוקר. והלך.איך שהלך, אמרו שהוא פוחד פחד מוות מאשתו.
ואני יושבת וחושבת לעצמי:ראבק, אם רק היו מביעים צער ולו במשפט אחד
על ההפסד של ברצלונה לאינטר
הייתי סולחת להם על הכולסטרול
לו רק היו מזכירים במילה,את ליאו מסי, הייתי קמה, מרביצה שריקה וצועקת:
סוף...סוף... גול!
הלכתי.בלי...בלי...בלי...הסיפור על החבר שחוגג עם הפיליפינית של אבא שלו.
אבל עם סיפור שמתחיל כך:
מלחשים ש...
שאולי...אולי...בתוך (כל) תרנגול עם כרבולת, חבויה לה בשושו איזו תרנגולת???