דרור עמרני
יוצרת ומספרת סיפורים
2009
"משנכנס אדר-מרבין בשמחה"
ים, בני הקטן, נולד בפורים.
שנה אחרי שהתגרשתי וחצי שנה אחרי שאביו (בעלי לשעבר) התחתן, ים היה בר-מצווה.
כמה ימים לפני שבת – עליה לתורה, נודע לי שאביו של ים, בעלי לשעבר, מתכנן את הסעודה בבית הכנסת, בנימוק שאשתו מתביישת/מסרבת/חשה אי נוחות, להיכנס אלי הביתה.
כמובן, שלא יכולתי לקבל את זו ההחלטה: סעודה בבית כנסת? , למה? מה קרה?
(אחסוך מכם את המונולוג שרץ לי בראש בלופ אינסופי , שתחילתו:
" אשתו לא רוצה...מזאתאומרת לא רוצה??? אני לא מבינה.....וכו')
ואתם יודעים איך זה אצל חוזרים בתשובה, הם לא עושים שום מהלך בלי להיוועץ ברב, מה שאומר, שאני בחיסרון
אמרתי לעצמי: יש אלוהים!
שיננתי לעצמי את המשפט: "בתחבולות תעשה לך מלחמה" (משלי כ"ד)
גיבשתי אסטרטגיה...עם הטקטיקה לא היתה שום בעיה
קראתי לאבי, בעלי לשעבר.
ואמרתי לו:
"בננו עולה לתורה וזו הזדמנות גדולה, בזו השבת שנחוג כולנו יחד: אתה, ההורים שלך, האחים שלך וגם אשתך עם ילדיה כמובן שצירפתי גם את משפחתי , כולנו יחד מסביב לשולחן השבת.
כבר מיום שישי, תלך לבית הכנסת עם שלושת הבנים שלנו,איזה מראה מלבב, הבנים שלי עטופים בטליתות (התרגשתי מעצם המחשבה). כשתצאו מבית הכנסת, השולחן ערוך...
הכל למהדרין...
דיברתי מהר ובהתלהבות,
אני אסע לשפע מהדרין בבני-ברק, אקנה הכול גלאט כשר
עוד לפני שאפשרתי לו להגיב, הוספתי ואמרתי"
ארגנתי כבר 10 פלטות לחימום האוכל
עוד לפני שאפשרתי לו להגיב
האורות בבית יישארו דולקים במשך השישי-שבת
עוד לפני שאפשרתי לו להגיב
ובבוקר, אחרי שים יעלה לתורה כל המשפחה ובאי בית הכנסת יצאו אלי לארוחה
ותהיה חגיגה גדולה...כי...
"משנכנס אדר מרבין בשמחה."
אבי הסתכל עלי, מחויך.
למחרת, נסענו אבי ואני יחד, לשפע מהדרין בבני-ברק
הוא נוהג ואני ישובה לידו, פרסומת לגלאט כושר! מחופשת מכף רגל ועד ראש.
"זוג משמיים"
הוא אוחז בעגלה ואני בעגלה
מלאנו... בשרים, ירקות, סלטים, מפיות, מפות, כלים חד פעמיים, נייר טואלט חתוך, מגבים...הכל מהדרין
את העגלה השלישית כבר נאלצנו לדחוף ביחד...שמאל שלי, ימין שלו
צעדנו באותו הקצב והיינו עזר האחד של השני
"זוג משמיים"
הכול היה מושלם!
אבי שילם
הכול היה מושלם
אמא שלו וחברותיה בישלו (כי הצד שלי לא מהדרין!)
הכול היה מושלם
אשתו והגיסות שלו ערכו והגישו את האוכל (כי "הצד שלי" לא מהדרין)
הכול היה מושלם
אבי היה אחראי על התפילות
אבא שלי על הזמירות
ואני?
הייתי אחראית על השמח!
כי...
" משנכנס אדר, מרבין בשמחה"
"ברוך שעשני אישה"
תחבולות ...ועורמה
למען מטרה של איחוד משפחה.
ואשתו? אפילו היא צחקה וצחקה
אכן- זכיתי במצווה
"משנכנס אדר-מרבין בשמחה"
*
מאז, אני מקפידה לשים כובע על הראש
יצאתי למרפסת הקטנה, הממשיכה את חדר השינה,זו העומדת תלויה מעל הגפן, ממנה אני משקיפה על התאנה, הרימון והזית.
כשתכננתי את ביתי, חלמתי שאני ואבי, בעלי לשעבר, שיאריך ימים, נצא אחרי מעשה האהבה, נדליק סיגריה ונתבונן בירח.
מרפסת כל-כך קטנה, מקום לשני כסאות בלבד! ואם מי מאיתנו יקום לרגע...
יצטרך לעלות על האחר. ככה אהבנו ... צפוף מתוך כוונה.
כשנכנסנו לביתנו החדש, ישבנו בה פעם אחת בלבד.
אמרתי משפט אחד בלבד:
"אחרי שהקדשתי כל כך הרבה לבית ולילדים,אני רוצה לשמוע את המוסיקה הפנימית שלי".
עברו ימים, אבי מצא ערוץ ישיר לאלוהים והוא, תודה לאל, מזמר תפילות ומפזז ביערות נחמן
ואני עד היום מחפשת....
את המוסיקה... ... את הווליום....את הקצב הנכון...
אני אוהבת הרמונה!
השבוע, לקחתי כסא אחד, יצאתי לאותה מרפסת קטנה, מתוך כוונה אחרת בתכלית ושונה..
לוויתי את השמש בשקיעתה וחיכיתי שהעלטה תרד ואז...תַגֲחְנָה נשים ...לתהלוכת הַטַהֲרָה.. .
ראיתי אותן בהילוכן. נחפזות היו...
נכנסו...טבלו ..ויצאו...
אולי בגלל שהמים היו קרים, אולי המים היו לא נקיים, אולי מיהרו אל הבעל המחכה לאשתו
שֶ הִ טַּ הֲ רָ ה
ועכשיו יוכל לבעול אותה בהנאה יתרה.
לא יודעת!
עשרה מטרים, בלבד, מפרידים בין ביתי למקווה, שהם המרחק בין "הַטומְאָה לַטַּהֲרָה."
ונזכרתי באישה אחת, מִטַּהֶרֶת , שערב אחד דפקה על דלת ביתי- הַמופְקֶרֶת.
היא עמדה מולי עטופה כולה, חמושה כובע לראשה!
- "איך את מסתובבת? היא אמרה לי בגאון, " את לא מתביישת? זה לא צנוע ! את יודעת, היא הוסיפה , אם גבר יראה אותך ככה , את עלולה להביא אותו לידי עבירה..."
- "יעזור השם, אמרתי לה. בואי נחשוב רק על בשורות טובות! אוקיי ?"
ממילא, הכול בידי שמיים. (סיננתי ביני לביני מנסה לנקות עצמי מכל אשמה, למפרע!!!)
- "זה לא ככה, דרור, את חייבת להקפיד" היא צקצקה בלשונה ובשפת גופה.
אני כולה...כולה... הסתובבתי בביתי שלי, עם בוקסר של גבר מגולגל עד מותניים וגופיה מרושלת לנוחיותי (לא של T.N.T חס וחלילה ושלום, מהישנות של אתא).
"עזבי אותי, אמרתי לה, אני מקרה אבוד, אבל את יודעת....הפיתויים בחוץ, אלוהים ישמור...טפו...טפו.. כדאי שתשמרי על בעלך, כי כמו שאמר הרב: אין אפוטרופוס לעריות"
עברו ימים והילכו שמועות שהיא ומשפחתה נאלצו לעבור מכאן בגלל מעלליה ומעללי בעלה.
מסכנה,
כל-כך השתדלה...
אלה ירחמה!
ואני? תאמינו לי או שלא
גם אם אני הולכת עם מיני ועקבים
לפחות אני שמה כובע על הראש ..
נ.ב
אני מכירה נשים, שמצקצקות ומצטקצקות בהילוכן ובלשונן ובאמת...זונות בנשמתן.כאלה שלוקחות להלכה מונופול על המוסר והדרך, כשלמעשה המוסר רחוק מהן כמרחק האגודל מן הזרת
מולן, אני דרוכה... לשלוף
