bunner.jpg
רוצים להצטרף לרשימת הקוראים שלי?

החינה

הפוסט לא גמור. העברתי את החומרים מהמחשב וצריכה לסיים

הכתיבה והעריכה

*

השכונה שבה גדלתי ובה אני גרה גם היום, נוסדה בשנת 1944 על ידי עולים מתימן. המייסדים, ביניהם סבי וסבתי, קראו לה: שכונת יעקב , לא חקרתי את מקור השם, אבל לפני בערך 20 שנה במסגרת פרויקט- שיום מחדש של הרחובות בתל מונד , אנחנו קיבלנו את השם: רחוב התמר.

מה רחוב? איזה רחוב? שכונה קטנה, 100 מטר כל אורכה, דרך ללא מוצא- אתה נכנס אליה ויוצא ממנה מאותה הנקודה.

אז היום זה רחוב התמר

בנים ממשיכים, בנו בשכונה את ביתם. פה ושם ג'יפים וכל הסמלים הקפיטליסטים, לצד זקנים-דור ראשון "לגאולה" .

פעם מישהו כתב לי, שהתימנים מחליטים מתי למות (טפו...טפו...טפו), רצה לומר שהם מאריכים חיים. - אז כן, יש עוד כאלה שמתהלכים בינינו ולא מלינים על התמורות והשינויים. אנשים טובים, נוחים לבריות.

מה משנה השם?-שכונת יעקב או רחוב התמר- המהות לא השתנתה . אותו רחוב ללא מוצא, 20 משפחות, שתי בתי כנסיות- מכירים את הבדיחה שעל כל שני תימנים יש שלושה בתי כנסת? בדיחה שכוונתה לומר שהתימנים "אלופי הפלגנות" (בא לי לכתוב על זה , אבל בפעם אחרת)

אני בוחרת להגיד שאני גרה בשכונה. יש משהו בשכונתיות, "שעושה לי את זה"

בחוויה שלי, המילה הזאת טעונה חום אנושי, פשטות, במובן המזוקק של המילה, יופי טבעי ועוד דברים שמרחיבים את לבי.

שורשים בשבילי

זה חוזק, זה עוצמה

זה יופי, מאכלים, ריחות, מוזיקה

זה קרקע מזינה, מיטיבה,

זה סבתא שלי, האהובה, זכרה לברכה

שורשים, זה מגע ידיה של סבתי , גם אם היו מעט מסוקסות מעבודת השדה

מגע ידיה היה לי למרפא.

זה אהבה

שורשים זה בית

זה אותנטיות

זה אני.

ולפני כחודש, קיימתי בחצר ביתי,

חינה

חינה לילדה קסומה, מיוחדת , אותנטית.

והנה, אותו הניגון, אותו השיר, אותה המסורת.

הללויה.

היה מהמם!

(ההמשך בהכנה)

לפני כמה שנים הסתובבתי ברחוב אלנבי, לחפש בחנויות ספרים יד שנייה, את שני הכרכים של ספר

האגדה-ביאליק ורבניצקי ואז, ראיתי את ספרי הסדרה הזאת: אלה-קרי, הילדה מלפלנד, נוריקו –סאן הילדה מיפן ועוד סיפורים סובבי עולם , סיפורי ילדותי, קסומים. וכל ספר קטן כזה, עלה מעל 100 שקלים, משהו כזה, מטורף!

זה למה אני לא אוהבת את המשפט: "ישן מפני חדש תשליכו", ו בשפת הניו אייג'- צריך ללמוד לשחרר! לפנות מקום לדברים חדשים. כי בסופו של דבר הניו-אייג חוזר לסגנון שהיה פעם, רק עם הרבה רעש, צקצוקי שפתיים וסדנאות שעולות הרבה, אבל הרבה כסף! .

DSC_5074.JPG

כמו שנקודת החן בעין השמאלית שלי,

איתה נולדתי, היא נקודת הזיהוי שלי.

ככה בבלוג שלי: הנקודה...

אכתוב רק על דברים שהם חלק ממני.

חלק מהזהות שלי.

שום זיוף!

לא אוהבת זיופים

בשום תחום, בשום צורה , בשום אופן.

זאת הנקודה...

*

בדרך, אספתי סיפורים רבים

הרבה נקודות שהעשירו את "פלטת הצבעים" שלי.

בדרך, למדתי על עצמי ואת עצמי .

חוויתי אהבות ופרידות, שמחות ורגעי כאב ועצב, חלומות שהתגשמו ואחרים שעדיין מרפרפים להם, מבקשים לצאת אל האור.

לא המצאתי דבר, אני רק מביאה את נקודת המבט שלי.

דווקא המקומות הסדוקים , אפשרו להרבה נקודות אור להפציע.

*

אני מספרת סיפורים.

בהופעות שלי, בסדנאות, בהרצאה,

הכל מוביל ונוגע בנקודה אחת:

חזרה הביתה

אל האותנטיות 

שם חבוי היהלום.

קטגוריות
אינסטגרם
רוצים להצטרף
לרשימת הקוראים שלי?
פוסטים אחרונים
פוסטים נבחרים
ארכיון
חיפוש לפי תגיות
מדיה חברתית
  • Instagram Social Icon
  • Facebook Basic Square